<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער התשיעי</h1>
<h2>דף כ.</h2>
תנן בפרק שני דגטין [י"ז ע"א] (דכתב) [נכתב] ביום ונחתם ביום נכתב בלילה ונחתם בלילה נכתב בלילה ונחתם ביום כשר נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר שהיה רבי שמעון אומר כל גטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ (מגט) [מגיטי] נשים. ואמרי עלה בגמרא [שם י"ח ע"א] אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא (ויחתים) [ואיחתים] בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל סבירא ליה לא עסוקין באותו ענין הוו דתניא אמר רבי אלעזר בר צדוק לא שאנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר. ומתוך דברי הריא"ף ז"ל שהביא עובדא דחייא בר רב משמע דסבירא ליה דלא כשמואל, וכן באר דעתו בתשובה, ונתן טעם לדבריו הרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב ס"ז] מדמתמה תלמודא לימא כשמואל סבירא ליה משמע דסוגיין בעלמא דלא כשמואל ומשני דרב לא סבירא ליה כשמואל, וכן בעל העטור [מאמר א' זמן] פסק דלא כשמואל. אבל הרשב"א ז"ל סובר דקיימא לן כשמואל וחושב שכך היא דעת הריא"ף ז"ל. ונראה שלא עמד על תשובת הריא"ף ז"ל שאלו עמד עליה לא כתב מה שכתב. ואף לפי סברתו שסובר לפסוק כשמואל כתב דלא מכשרינן בכתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה דוקא בעקר כתובה אבל בתוספת לא, דטעמא דמכשר שמואל בכתובה משום דהוי כמעשה בית דין ומעשה בית דין אית ליה קלא וגבי ממשעבדי ובעקר כתובה משום אחתוני הוא וכיון (דאית ליה) [דאיתהני] גמר ומשעבד נפשיה ואם בתולה היא הכל יודעים שכתובתה מאתים ואם אלמנה מנה, אבל בתוספת עדים הוא דמפקי לקלא ויש כתובה מרובה ויש כתובה מועטת. ותדע לך דלא תני לה בפרק אף על פי [כתובות נ"ד ע"ב] בהדי אותן (שאמרי) [שאמרו] שם דתוספת כעקר. ונראה מדעתו דהוא הדין לנדוניא דלא כתבי ביום וחתמי בלילה, אם כן אף לפי הפוסקים כשמואל דווקא בעקר כתובה דהיינו מנה מאתים בלחוד הוא דמכשר. ואם עסוקים באותו ענין אם נכתבה השטר או הכתובה או הגט ביום ונחתם בלילה כשר, וכן היא מסקנת הכל זולתי הרמב"ם ז"ל [הל' גירושין פ"א הכ"ה] שכתב שגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף על פי שעסוקין באותו ענין וכבר תמהו עליו בזה. וכן אם קנו מידו נכתב ביום ונחתם בלילה כשר, וכן כתבו בעל העטור והרמב"ן ז"ל בחדושיו [גיטין י"ח ע"ב] ובפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] גבי אי קיימיתו בהיני, והרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב ס"ז], וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה [ה"ג]. נמצא עכשיו שמעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה משום דאית ליה קלא, וכל השטרות אין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אלא בשעסוקין באותו ענין או כשקנו מידו, וכתובה יש מכשירין ויש פוסלין, וכדברי הפוסלין משמע, ואף לדברי המכשירין לא הכשירו אלא בעקר דהיינו מנה מאתים. וגט אף על פי שעסוקין באותו ענין פסלו הרמב"ם ז"ל [הלכות גירושין פ"א הכ"ה], והאחרונים תמהו עליו בזה. גרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] אמר ליה רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספרייה כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי משום דמחזי כשקרא. וכתב ר"ש ז"ל שצריך לכתוב בשטר במקום פלוני כתבנו מה שראינו במקום אחר, ומפרש בעל התוספות כדי שידע לחקור אחר עדי חתימה אם לא יכתוב המקום באמת וישנה לא יוכל למצוא האמת. ולא גריס הכא משום דמחזי כשקרא. ובפרק אין צדין [ביצה כ"ה ע"ב] גבי מאי דאמר מר התם (אנה) [אנא] אפקתיה לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני דקדקו בעלי התוספות ז"ל דהיני ושילי תוך התחום נינהו וא"ה אמרו כי קיימיתו בהיני כתובו בהיני וכו'. והיינו בשטרי דלאו אקניאתא אבל בשטרי אקניאתא כתבינן דוכתא דמסרת מילי ולאו דוכתא דקיימי ביה ואף על פי ששתיהן בתוך התחום ע"כ. וזהו כשאין נזכרין יום הקנין אבל אם נזכרין יום הקנין צריכין לכתוב המקום שנמסר להם בו העדות שאם נמסרה להם העדות בהיני בחדש ניסן והם כותבין השטר בשילי בחדש תשרי אם אינם כותבין הזמן בשטר אלא בחדש תשרי כותבין שבשילי כתבוהו, אבל אם נזכרים שבניסן נמסרה להם העדות ורוצין לכתוב זמנו של שטר בניסן לא יכתבו בשילי אלא יאמרו שבהיני נמסרו להם הדברים בחדש ניסן ואם לא עשו כך מיחזי כשקרא. וכתב הרמ"ה ז"ל [ב"ב קע"ב ע"א] דדוקא שאין המטבע של המקומות משתנה אבל אם המטבע משתנה אין להם לכתוב אלא מקום מסירת העדות, אלא אם יבררו בשטר המטבע שנתחייב לו בו. וגרסינן תו התם [ב"ב שם] אמר להו רבא בר שילה להני דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה ואי לא מחזי כשקרא. וכתב הרמב"ן ז"ל והוי יודע דכי כתבי יומא דקנו ביה כתבו דוכתא דקנו ביה דאי כתבי דוכתא דקיימי ביה ביומא דכתיבה מחזי כשקרא וכשאמרו כתובו בשילי אף על גב דמסירן לכו מילי בהיני בכותבין יום הכתיבה אמרו ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל לעולם כשכותבין יום שקנו בו סומכין הקנין לאותו יום ואומרים וקנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו ונתננו, וכשכותבין יום שעומדים בו כגון שאין זוכרין יום הקנין אז סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבים וקנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ואי לא מחזי כשקרא ע"כ. ואם נזכרים העדים שהקנין היה בחדש תשרי אלא שאין יודעין בכמה בו לא יכתבו ביום אחרון של תשרי אלא יכתבו יום הכתיבה, בספר החשן בסימן מ"ג. ואם היתה ההלואה לזמן וקנו ממנו ולא כתב לו השטר ובתוך הזמן בא מלוה ואמר להם לכתוב השטר כותבין לו ולא חיישינן שמא פרעו תוך זמנו כך כתבו הגאונים ז"ל והרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק ב' דכתובות [כ' ע"א]. בפרק קונם יין [נדרים ס"ג ע"א] תניא אדר ראשון כותב אדר ראשון אדר שני כותב אדר סתם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אדר ראשון כותב אדר סתם שני כותבין תנין, וקיימא לן דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, והכין פסק מרן סבא הרמב"ן. וכן כתב רבינו תם ז"ל בכתובת בתו [תוס' נדרים ס' ע"ב], ויש מחמירין לכתוב בגטין יום ל' לחודש פלוני שהוא ראש חודש פלוני הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק קונם יין [נדרים פ"ח ס"א]. ואנו לא נהגנו להחמיר כך אלא בגטין. ואם ראש חודש הוא שני ימים כותבין ביום ראש חודש הראשון ביום ראש חודש סתם, ואין צריך לכתוב ביום שלשים לחדש שעבר שהוא ראש חודש פלוני, דכיון דקרו ליה אינשי ריש ירחא לענין שטרות אזלינן בתר לישנא דאינשי, וכן משמע מדתנן התם עד ראש חודש אדר ראשון ומייתי עלה בגמרא ברייתא דשטרות דאיפליגו רבי מאיר ורבי יהודה באדר ראשון ושני הי מנייהו כותבין סתם אלמא דין שטרות כדין נדרים כלשון בני אדם. וכן כשהוא ראש חודש שני אין מונין אלא מיום שני כדרך שאנו מונין ממנו לענין מקרא מגלה וחנוכה ושאר דברים, ויש לזה הרבה ראיות מפורשות כתבם אדוני אבי מורי הרב נר"ו בתשובותיו [תשב"ץ ח"א סימן קנ"ג] לקיים בהם המנהג ולסתור מה שנמצא לקצת חכמים ז"ל למנות מיום ראשון, וכן נוהגין בכל ישראל למנות מיום שני, אלא שהרשב"א ז"ל היה רוצה להנהיג במקומו למנות מיום ראשון, ולא נתחוורו דבריו ואין כאן מקום להאריך לכתוב כל אותן ראיות לסתור דברי הרשב"א ז"ל, והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין בקונדריס שחבר אדוני אבי מורי הרב נר"ו הנו כתוב על ספר תשובותיו [הראשון] הנקרא תשב"ץ.
<h2>דף נד:</h2>
תנן בפרק שני דגטין [י"ז ע"א] (דכתב) [נכתב] ביום ונחתם ביום נכתב בלילה ונחתם בלילה נכתב בלילה ונחתם ביום כשר נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר שהיה רבי שמעון אומר כל גטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ (מגט) [מגיטי] נשים. ואמרי עלה בגמרא [שם י"ח ע"א] אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא (ויחתים) [ואיחתים] בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל סבירא ליה לא עסוקין באותו ענין הוו דתניא אמר רבי אלעזר בר צדוק לא שאנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר. ומתוך דברי הריא"ף ז"ל שהביא עובדא דחייא בר רב משמע דסבירא ליה דלא כשמואל, וכן באר דעתו בתשובה, ונתן טעם לדבריו הרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב ס"ז] מדמתמה תלמודא לימא כשמואל סבירא ליה משמע דסוגיין בעלמא דלא כשמואל ומשני דרב לא סבירא ליה כשמואל, וכן בעל העטור [מאמר א' זמן] פסק דלא כשמואל. אבל הרשב"א ז"ל סובר דקיימא לן כשמואל וחושב שכך היא דעת הריא"ף ז"ל. ונראה שלא עמד על תשובת הריא"ף ז"ל שאלו עמד עליה לא כתב מה שכתב. ואף לפי סברתו שסובר לפסוק כשמואל כתב דלא מכשרינן בכתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה דוקא בעקר כתובה אבל בתוספת לא, דטעמא דמכשר שמואל בכתובה משום דהוי כמעשה בית דין ומעשה בית דין אית ליה קלא וגבי ממשעבדי ובעקר כתובה משום אחתוני הוא וכיון (דאית ליה) [דאיתהני] גמר ומשעבד נפשיה ואם בתולה היא הכל יודעים שכתובתה מאתים ואם אלמנה מנה, אבל בתוספת עדים הוא דמפקי לקלא ויש כתובה מרובה ויש כתובה מועטת. ותדע לך דלא תני לה בפרק אף על פי [כתובות נ"ד ע"ב] בהדי אותן (שאמרי) [שאמרו] שם דתוספת כעקר. ונראה מדעתו דהוא הדין לנדוניא דלא כתבי ביום וחתמי בלילה, אם כן אף לפי הפוסקים כשמואל דווקא בעקר כתובה דהיינו מנה מאתים בלחוד הוא דמכשר. ואם עסוקים באותו ענין אם נכתבה השטר או הכתובה או הגט ביום ונחתם בלילה כשר, וכן היא מסקנת הכל זולתי הרמב"ם ז"ל [הל' גירושין פ"א הכ"ה] שכתב שגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף על פי שעסוקין באותו ענין וכבר תמהו עליו בזה. וכן אם קנו מידו נכתב ביום ונחתם בלילה כשר, וכן כתבו בעל העטור והרמב"ן ז"ל בחדושיו [גיטין י"ח ע"ב] ובפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] גבי אי קיימיתו בהיני, והרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב ס"ז], וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה [ה"ג]. נמצא עכשיו שמעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה משום דאית ליה קלא, וכל השטרות אין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אלא בשעסוקין באותו ענין או כשקנו מידו, וכתובה יש מכשירין ויש פוסלין, וכדברי הפוסלין משמע, ואף לדברי המכשירין לא הכשירו אלא בעקר דהיינו מנה מאתים. וגט אף על פי שעסוקין באותו ענין פסלו הרמב"ם ז"ל [הלכות גירושין פ"א הכ"ה], והאחרונים תמהו עליו בזה. גרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] אמר ליה רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספרייה כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי משום דמחזי כשקרא. וכתב ר"ש ז"ל שצריך לכתוב בשטר במקום פלוני כתבנו מה שראינו במקום אחר, ומפרש בעל התוספות כדי שידע לחקור אחר עדי חתימה אם לא יכתוב המקום באמת וישנה לא יוכל למצוא האמת. ולא גריס הכא משום דמחזי כשקרא. ובפרק אין צדין [ביצה כ"ה ע"ב] גבי מאי דאמר מר התם (אנה) [אנא] אפקתיה לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני דקדקו בעלי התוספות ז"ל דהיני ושילי תוך התחום נינהו וא"ה אמרו כי קיימיתו בהיני כתובו בהיני וכו'. והיינו בשטרי דלאו אקניאתא אבל בשטרי אקניאתא כתבינן דוכתא דמסרת מילי ולאו דוכתא דקיימי ביה ואף על פי ששתיהן בתוך התחום ע"כ. וזהו כשאין נזכרין יום הקנין אבל אם נזכרין יום הקנין צריכין לכתוב המקום שנמסר להם בו העדות שאם נמסרה להם העדות בהיני בחדש ניסן והם כותבין השטר בשילי בחדש תשרי אם אינם כותבין הזמן בשטר אלא בחדש תשרי כותבין שבשילי כתבוהו, אבל אם נזכרים שבניסן נמסרה להם העדות ורוצין לכתוב זמנו של שטר בניסן לא יכתבו בשילי אלא יאמרו שבהיני נמסרו להם הדברים בחדש ניסן ואם לא עשו כך מיחזי כשקרא. וכתב הרמ"ה ז"ל [ב"ב קע"ב ע"א] דדוקא שאין המטבע של המקומות משתנה אבל אם המטבע משתנה אין להם לכתוב אלא מקום מסירת העדות, אלא אם יבררו בשטר המטבע שנתחייב לו בו. וגרסינן תו התם [ב"ב שם] אמר להו רבא בר שילה להני דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה ואי לא מחזי כשקרא. וכתב הרמב"ן ז"ל והוי יודע דכי כתבי יומא דקנו ביה כתבו דוכתא דקנו ביה דאי כתבי דוכתא דקיימי ביה ביומא דכתיבה מחזי כשקרא וכשאמרו כתובו בשילי אף על גב דמסירן לכו מילי בהיני בכותבין יום הכתיבה אמרו ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל לעולם כשכותבין יום שקנו בו סומכין הקנין לאותו יום ואומרים וקנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו ונתננו, וכשכותבין יום שעומדים בו כגון שאין זוכרין יום הקנין אז סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבים וקנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ואי לא מחזי כשקרא ע"כ. ואם נזכרים העדים שהקנין היה בחדש תשרי אלא שאין יודעין בכמה בו לא יכתבו ביום אחרון של תשרי אלא יכתבו יום הכתיבה, בספר החשן בסימן מ"ג. ואם היתה ההלואה לזמן וקנו ממנו ולא כתב לו השטר ובתוך הזמן בא מלוה ואמר להם לכתוב השטר כותבין לו ולא חיישינן שמא פרעו תוך זמנו כך כתבו הגאונים ז"ל והרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק ב' דכתובות [כ' ע"א]. בפרק קונם יין [נדרים ס"ג ע"א] תניא אדר ראשון כותב אדר ראשון אדר שני כותב אדר סתם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אדר ראשון כותב אדר סתם שני כותבין תנין, וקיימא לן דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, והכין פסק מרן סבא הרמב"ן. וכן כתב רבינו תם ז"ל בכתובת בתו [תוס' נדרים ס' ע"ב], ויש מחמירין לכתוב בגטין יום ל' לחודש פלוני שהוא ראש חודש פלוני הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק קונם יין [נדרים פ"ח ס"א]. ואנו לא נהגנו להחמיר כך אלא בגטין. ואם ראש חודש הוא שני ימים כותבין ביום ראש חודש הראשון ביום ראש חודש סתם, ואין צריך לכתוב ביום שלשים לחדש שעבר שהוא ראש חודש פלוני, דכיון דקרו ליה אינשי ריש ירחא לענין שטרות אזלינן בתר לישנא דאינשי, וכן משמע מדתנן התם עד ראש חודש אדר ראשון ומייתי עלה בגמרא ברייתא דשטרות דאיפליגו רבי מאיר ורבי יהודה באדר ראשון ושני הי מנייהו כותבין סתם אלמא דין שטרות כדין נדרים כלשון בני אדם. וכן כשהוא ראש חודש שני אין מונין אלא מיום שני כדרך שאנו מונין ממנו לענין מקרא מגלה וחנוכה ושאר דברים, ויש לזה הרבה ראיות מפורשות כתבם אדוני אבי מורי הרב נר"ו בתשובותיו [תשב"ץ ח"א סימן קנ"ג] לקיים בהם המנהג ולסתור מה שנמצא לקצת חכמים ז"ל למנות מיום ראשון, וכן נוהגין בכל ישראל למנות מיום שני, אלא שהרשב"א ז"ל היה רוצה להנהיג במקומו למנות מיום ראשון, ולא נתחוורו דבריו ואין כאן מקום להאריך לכתוב כל אותן ראיות לסתור דברי הרשב"א ז"ל, והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין בקונדריס שחבר אדוני אבי מורי הרב נר"ו הנו כתוב על ספר תשובותיו [הראשון] הנקרא תשב"ץ.
<h2>דף צד:</h2>
שטר שאין בו זמן אינו מעכב והשטר כשר הוא אלא שאינו גובה מנכסים משועבדים לפי שאין אנו יודעים אם המלוה שבשטר זה קדמה או מכירת הקרקע. וגם אם יש שם שטרות אחרים שיש בהם זמן הם קודמין. אבל גובה הוא מנכסים בני חורין. וכן נראה מדברי המפרשים ז"ל בפרק ארבעה אחין [יבמות ל"א ע"ב], וכן כתוב בספר החשן בסימן מ"ג. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות מלוה ולוה [ה"ט] וכתב דלא גרע משטר שאין בו שם המקום דכשר כמו שנזכר בפרק שני דייני [כתובות ק"י ע"ב], ואף על גב דהויא לה עדות שאין אתה יכול להזימה וכל עדות שאין אתה יכול להזימה אינה עדות כדאיתא בפרק מרובה [ב"ק ע"ה ע"ב] ובסנהדרין בפרק היו בודקין [מ"א ע"ב] אפילו הכי בדיני ממונות לא קפדינן, דהא קיימא לן דבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין [ג' ע"א] ובפרק אחד דיני ממונות [ל"ב ע"א] ובפרק בתרא דיבמות [קכ"ב ע"ב]. ותנן בפרק בתרא דשביעית [פ"י מ"ה] דשטרי חוב המאוחרין כשרים ומייתו לה בפרק קמא דראש השנה [ב' ע"א] ובפרק איזהו נשך [ב"מ ע"ב ע"א] ובפרק מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"ב] ובפרק גט פשוט [שם קע"א ע"ב] ובפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ב ע"א]. [הג"ה בשו"ת הרשב"ש נוסף בזה. (בירושלמי) [בירושלים] כותבין שעות בפ' מי שהיה נשוי [כתובות צ"ג ע"ב] ובהל' מלוה ולוה [פ"כ ה"ג] וכתבו בשם רבינו משה גאון ז"ל שאע"פ שהעדים מעידים שהאחד קדם באותו יום כיון שהשטרות שניהם ביום אחד נכתבו אין אחד מהם יכול לטעון אני קדמתי אלא שניהם שוים כיון שאין כותבין שעות אלא בירושלים, ע"כ]. וכל (קפיד תנן) [קפידתנו] בכתיבת הזמן אינו אלא לענין קדימה וטריפה מן הלקוחות דאם אין כתוב בו זמן יד בעל השטר על התחתונה, דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] הני תרי שטרי דאתו קמיה דרב יוסף חד הוה כתיב ביה בחמישי בניסן וחד הוה כתיב ביה [בניסן] סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דהוה כתיב ביה בחמשה בניסן בנכסי אמר ליה אידך ואנא אפסיד אמר ליה את ידך על התחתונה אימר בר תשעה ועשרים בניסן את אמר ליה וליכתוב לי מר טורפא מאייר ואילך (מאי) [מצי] אמר לך את בר חד בניסן והנחתי לך מקום לגבות הימנו. וכן כתב הרמב"ם בפרק כ' מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. ולא מצינו שמעכב הזמן אלא בגט אי משום פירי אי משום שלא יחפה על בת אחותו כדאיתא בפרק ב' דגטין [י"ז ע"א]. ומה שנוהגין לכתוב בקצת שטרות בעשור הראשון או האמצעי או האחרון השטר כשר הוא, ואפילו בגט כדמוכח התם בגטין [י"ז ע"ב] דאמרינן דמהני לשבוע דלקמיה. אבל טוב הוא שיכתוב הזמן באמת שלפעמים ירע כחו של המלוה, הגע עצמך שהלוהו בשני ימים לחדש וכתבו לו בעשור הראשון ולוה מהאחר בי' לחדש וכתבו לו בעשור הראשון חולקין והראשון הפסיד שהיה לו לגבות הכל ואם לוה בשמיני וכתב לו בשמיני יגבה הכל שיכול לומר לו את בתשעה או בעשרה בחדש. ובפרק קמא דעבודה זרה [י' ע"א] כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל דאם השמיט הסופר הכלל וכתב הפרט שהשטר כשר, ומוכחי לה התם משמעתא דאי טעי תנא דאמרינן התם דילמא שביק לאלפא קמא ונקט לאלפא בתרא. וה"ה נראה לי [אי] שביק כלהו כללי ונקט פרט בתרא לחוד, וכן נמי אי כתב הכלל והפרט אלא שלא כתב לבריאת עולם שהשטר כשר לטרוף בו מן הלקוחות שאנו תולין אותו בטעות סופר כן כתוב בספר התרומה [הל' ע"ז סימן קל"ו] בשם ר"י, ובספר החשן [סימן מ"ג].
